הדלאי למה אמר שתכלית חיי בני האדם היא להיות מאושרים

משחר ימי האנושות, קיים עיסוק במרדף הבלתי פוסק אחר האושר. משאת רבים היא לפצח את סוד האושר, כשלמעשה הוא די חמקמק וסובייקטיבי. רוב האנשים תולים את אושרם בחפצים ובהשגת דברים זמניים. כן, הרוב אינו יודע באמת מה יגרום לו לאושר אמיתי. אושר הוא אינטרפטציה אישית מושכלת, אשר אדם עובר וכתוצאה ממנה הוא מגדיר את הוויתו הרגעית שלו כ"מאושר". לעתים קרובות, אנו משווים אושר להנאה והתענגות חושית או לבטחון ושליטה. בני האדם מחפשים אחר האושר בדרכים רבות ושונות, למשל צבירת ממון ורכוש רב, אולם גם אם השיגו את מבוקשם לא בהכרח האושר ישכון בליבם לאורך זמן. אין ספק שכסף ובית יפה מקלים על איכות החיים, אך לא תמיד זהו מתכון מנצח לאושר לאורך זמן.

רבים הולכים לסדנאות של העידן החדש ומקבלים תובנות דרמטיות או שהם זוכים להשראה עמוקה, אבל אחרי כמה שבועות או חודשים לרוב לא נותר אפילו משקע של אותה תובנה או השראה.

יש הנוטלים תרופות כמו נוגדי דיכאון כדי להיות קצת יותר מאושרים, או לפחות למתן את האומללות שבחרדה ובדיכאון. אבל לתרופות בדרך כלל יש תופעות לוואי, ועשויים להזדקק לכמויות הולכות וגדלות, לכן טיפול תרופתי לא הוכח כשיטה טובה וארוכת-טווח כדי להרגיש יותר מאושרים.

הדרך לאושר אמיתי דורשת מאיתנו לפתוח את הלב ולהקשיב לאותם הדברים שנראה שהם אלו שחוסמים את דרכנו אליו , בייחוד לכל אותם דברים שאנחנו הכי נוטים לברוח מהם, לשלול, לשנות.

ההנאה, הממון וההתענגות אינם פסולים להיפך הם גורמים להישגיות, הצלחה, אופטימיות ומזור, אולם אם נתלה בהם את כל יהבנו נחיה באשליות וחוסר סיפוק.

כדברי אריסטו "האושר צריך להיות מיוצר ממקור פנימי" והוא גם זה שייתן את המשמעות.

אשרי האיש שיכול להגיע לאושר שאינו תלוי בחוויות גופניות ורכוש.